שני גלי הינע וגם גלים למחצה-הם רכיבים במכונית שאחראים על העברת הכוח. גל ההינע מעביר כוח לדיפרנציאל בציר ההינע והוא לרוב גל חלול. חצאי-הצירים מעבירים כוח לגלגלי ההינע השמאלי והימני; מכיוון שכל גלגל תופס חצי מההנעה, הם נקראים חצי-פירים, והרוב המכריע של חצי-הפירים של המכונית הם מוצקים.
כולנו יודעים שפיר מוצק חזק יותר בהינתן אותו קוטר וחומר. אז למה גל ההינע מתוכנן כמבנה חלול? הסיבה העיקרית היא אורכו.
אם גל ההינע היה מוצק, הקוטר שלו לא היה צריך להיות גדול במיוחד כדי לעמוד בדרישות החוזק. עם זאת, גל ההינע עובר מהחלק הקדמי לחלק האחורי של המכונית, ועל פני מרחק כה ארוך, הוא יתכופף מעט בגלל כוח הכבידה. מכיוון שגל ההינע מסתובב במהירויות גבוהות בזמן שהמכונית נעה, אפילו כיפוף קל יגרום לה לרטוט בעוצמה.
תכנון חלול גל ההינע פותר בעיה זו. מכיוון שככל שמתקרב למרכז הפיר בעת העברת מומנט, כך הוא נושא פחות כוח פיתול; המרכז אינו נושא בכוח פיתול כלל. במילים אחרות, החלק החיצוני של הפיר נושא את רוב כוח הפיתול בעת העברת מומנט. לכן, גם אם האמצע חלול, החלק החיצוני מספיק כדי לעמוד בדרישות ההילוכים אם הציר עבה מספיק.
לכן, גלי הינע מתוכננים כמבנים חלולים. זה מאפשר גל הנעה עבה יותר מבלי לשנות את משקל החומר, עמידה בדרישות העברת המומנט תוך מניעת כיפוף עקב אורך מופרז.
חצאי-פירים, לעומת זאת, קצרים ואין להם בעיה זו בכיפוף. יתר על כן, חצי-פירים צריכים להתחבר לגלגלים, ומיקום ההתקנה שלהם מצטלב עם מערכות ההיגוי והמתלים, כך שעיצוב מוצק נוח יותר לפריסה. בנוסף, מכוניות נוסעים רבות משתמשות בחצי-חצי צפים- פירים, כלומר הן לא רק מעבירות כוח פיתול אלא גם נושאות את כוח הגזירה המועבר מגוף המכונית. מבחינה זו, פירים מוצקים הם הרבה יותר חזקים מפירים חלולים. לכן, כמעט כל חצי-הפירים לרכב משתמשים בעיצוב חלול.
